מסע ישראלי- תיכון "תום" בית אקשטיין גבעתיים

                                              

"אהבתי את ההתנדבות, אהבתי לעזור ולתת ולמדתי שאפשר להתחבר לעוד אנשים חוץ מאלה שמכירים מראש", "חששתי מאוד, כולם היו נחמדים ומקבלים, הרגשתי משמעותית בהתנדבות ולמדתי מכולם". אלה משפטים בודדים שתלמידי בית הספר שלנו אמרו במעגל הסיכום של "מסע ישראלי".

ב-8.10.18 יצאנו בפעם הראשונה ל"מסע ישראלי". לפני מספר שנים ניסינו להוציא קבוצה ראשונה מבית הספר אך בגלל סיבות שונות זה לא יצא לפועל ועכשיו עם היציאה למסע בפעם הראשונה ההתרגשות הייתה גדולה אף יותר. מדובר במסע ערכי ומשמעותי של שישה ימים, בו התלמידים הולכים את הארץ, רואים אותה ומדברים אותה- הרבה. החוויות שהם עוברים במסע יכולות להיות מטלטלות, מרגשות ולפעמים גם משנות חיים.

אנחנו כבית ספר מוציאים לטיולים שנתיים כל שנה, של יומיים-שלושה ימים, עם לינה בשטח. מבחינתנו ההיכרות עם הארץ, האתגר של השינה מחוץ לבית הם חוויות שהתלמידים שלנו, על כל גווניהם צריכים לעבור ולחוות ולכן רק טבעי שנתחבר למסע שכזה, עם כל האתגרים שהוא מביא.

שכבת י"א מונה 49 תלמידים, מתוכם יצאו למסע 39, שזה המון. בתור מורה למתמטיקה אשתמש באחוזים - 80%. מסע ישראלי הוא מסע של שישה ימים שבו התלמידים ישנים מחוץ לבית, רחוק מהמיטה, ההורים והאוכל שהם אוהבים והמשמעות של להוציא 80% מתלמידי השכבה למסע היא אדירה. אל המסע יצאנו עם בית ספר נוסף, תיכון "קלעי" שהיווה תפקיד חשוב וחיובי עבורנו מרגע ההכנות ועד יום הסיכום. התלמידים היו בקבוצות מעורבות של תלמידי בית אקשטיין וקלעי ובכך הוספנו למסע עוד נדבך של משמעות עבור כל תלמיד. זו גם הייתה אחת המטרות שלנו בהוצאת המסע- משמעות. לתת לתלמידים לחוש משמעותיים ולאפשר להם לחוות חוויה עם משמעות.

תחילת המסע- 1 בלילה

את המסע התחלנו בלילה, כאשר עלינו על האוטובוסים והדרמנו לנגב. שם התלמידים הרימו טקס פתיחת מסע מרגש עם הזריחה ומשם יציאה למסלול. המסלול של היום הראשון הוא מאתגר, מאוד ארוך, חם והליכה מרובה בשמש ובנוסף הם גם אחרי לילה ללא שינה.

את היום הראשון התלמידים שלנו סיימו עם הלשון בחוץ, חסרי כוחות ומוטיבציה והתפקיד שלנו כצוות היה להרים אותם אחד-אחד לעבר היום השני. מאותו רגע, דברים התחילו להשתנות. אותם תלמידים שחוו קשיים כל-כך גדולים ביום הראשון, הרימו ראש והמשיכו את המסע בימים הבאים. לראות אותם ממשיכים ללכת, קמים בבוקר, משתתפים ומשתפים, למרות הקושי והרצון להיות בבית, היה נקודת אושר בשבילנו.

מעגלי שיח

המסע אינו מסע שמטרתו ללכת וללמוד דרך הרגליים, הוא מסע שבו העיקר הוא מעגלי השיח. שלושה מעגלים במהלך כל יום שבהם התלמידים יושבים אחד מול השני, בקשב, ומספרים על תחושות, רגשות ורצונות. המעגלים הם מעגלי זהות ההולכים ומתרחבים לאורך ימות המסע ומטרתם היא ליצור הקשבה, לתת כבוד ולאפשר שיח מעמיק בנושא של אותו יום: "אני ועצמי", "אני והקבוצה", "אני והקהילה", "אני והמדינה", "אני והעם בארץ" ו"אני והיהדות".

הימים התקדמו ואיתם המעגלים. כל יום היה ניתן לראות את ההתקדמות של הקבוצות, החיבור בין התלמידים מבתי הספר השונים, תחושת הנוחות שהתגברה ואפשרה לדבר במעגל השיח ויכולת ההקשבה וקשר העין הכל-כך חשובים במסע שכזה. זכורים לי בעיקר שני מעגלים משמעותיים: האחד, ביום השלישי למסע, שבו התלמידים היו צריכים להדליק נר ו"להאיר על קשר" שאינו מספיק חזק בחייהם. אחד התלמידים שלנו סיפר על בן דוד רחוק שהיה רוצה לראות יותר, על סבא שהוא לא מספיק מתקשר אליו ועל האחות הרחוקה שהיה רוצה שתהיה קרובה יותר. המעגל היה נטול ציניות ומרגש במיוחד. מעגל שיח נוסף התקיים ביום שישי בערב ונקרא "עין טובה"- כל תלמיד לוקח סוכריה ונותן לתלמיד אחר במעגל ואומר עליו מילים טובות. כל אחד ואחד מהתלמידים קיבל את ההזדמנות לדבר ולקבל מילים טובות. המעגל נמשך שעתיים וחצי, התלמידים לא רצו להפסיק.

 

התנדבות

אחד הימים היותר זכורים לטובה ומשמעותיים עבור התלמידים היה יום התרומה לקהילה. התלמידים התנדבו במקומות שונים בעיר דימונה, נתנו מעצמם, הורידו מגננות, פגשו אוכלוסיות מגוונות ובעיקר הרגישו שהם נותנים מעצמם למען האחר. התבוננתי בקבוצה שהייתי איתה לאורך המסע- כמה חסרי שיפוטיות הם, כמה הם נדיבים ומרגשים וכמה הם מרגישים טוב להיות שם. ואלה התלמידים שלנו.

 

המסע לקח את הקבוצות לאורך כל הארץ- ירושלים, הכרמל, נהריה ואכזיב וכל יום שעבר התלמידים התבגרו עוד קצת, החששות התפוגגו, השמחה תפסה מקום וגם הביחד שלהם עם קלעי.

תלמידי בית הספר התמודדו עם אתגרים לא קטנים לאורך המסע- האתגר החברתי, הרגשי והקושי הפיזי אך ההתמודדות שלהם עם האתגרים והסיום המרגש עם טעם של עוד היו בהחלט שווים את הכל מבחינתם.

"למדתי על עצמי יותר, שאני פשוט צריך לפתוח את הפה ולהפסיק להרגיש אאוטסיידר", "למדתי שאני צריכה לדבר, לא לוותר", "אהבתי את הר הרצל, זו פעם ראשונה שלי שם, היה מעניין ומרגש". משפטים אלה מסכמים את הכל.

 

 

שירה קחוון, מחנכת ומורה בתיכון "תום" בית אקשטיין גבעתיים.

 

Please reload